2. היכרות
בחודשים הראשונים של חייהם הם היו מאוד שובבים, סקרניים ומלאי מרץ. חששנו
שמא ינסו להגיע לכל מיני חפצים בבית שלא היו לרוחנו ולכן דאגנו להחביא
את חוטי מערכת הסטריאו ואת חוטי הטלויזיה מאחורי קרטון כדי שלא ימשכו
אותם, וגם וידאנו תמיד שהכסאות של פינת האוכל ואפילו כורסאות הסלון יהיו
מספיק רחוקים משולחן האוכל ומשולחן הסלון כדי שהם לא יצליחו לטפס עליהם.
באותה תקופה כשהם עדיין לא הצליחו לקפוץ מתוך אגן האמבטיה זה בהחלט היה
אפקטיבי אבל אחרי תקופה קצרצרה הם הצליחו לקפוץ בזינוק אחד לכל המקומות
שגובהם מטר אחד - כל השולחנות, כולל השיש של המטבח, ובשני זינוקים מהירים
לכל מקום שגובהו שני מטר - הטלויזיה (בקפיצה משולחן הטלויזיה), המקרר
(מהשיש) וארון האמבטיה (מהכיור).
מאוד
שמחנו שלקחנו שני גורים ולא הסתפקנו באחד כפי שהתכוונו בתחילה. הריבים
והמרדפים, ההתלקקויות ההדדיות השותפות באוכל והבדלי האופי הגדולים שביניהם
הם דברים שלא היינו זוכים לחוות אילו גידלנו רק חתול אחד.
הם נותרו
אומנם סקרניים והם עדיין בודקים בקפדנות כל חפץ, תיק, שקית סופרמרקט
או אדם חדש שנכנס הביתה אבל חלק גדול מההתנהגות הגורית הם זנחו בהדרגה
תוך חצי שנה עד שנה והפכו להיות חתולים מבוגרים ורציניים.
זה מפתיע אותנו להיזכר איך היו מסוגלים להיכנס אל מאחורי ארון הבגדים
שלנו
שהמרווח בינו לבין הקיר הוא כחמישה סנטימטרים. פטל היתה אפילו מסוגלת
להסתובב ולצאת עם הפנים קדימה. מיץ היה הולך אחורנית.