עולמם המופלא של מיץ ופטל

11. האיש הרע

באופן נורמלי חתולים מזהים זה את זה באמצעות חוש הריח והכוונה היא לניואנסים של ריח שאנו רחוקים מלחוש בהם. לעיתים אפשר לראות אותם עושים פגישת היכרות או אישור: אף אל אף הם מריחים זה את זה במחווה שנראית לנו רומנטית כמו נשיקה. כאשר הריח של אחד מהם נפגע או משתנה מאיזושהי סיבה זה נראה חשוד. במקרה שלנו זה תמיד יראה חשוד בעיניה של פטל כשהריח של מיץ נפגע אבל לא להיפך.
לראשונה גילינו זאת כאשר החזרנו את מיץ מניתוח סירוס. מיץ המסכן נכנס הביתה מסומם וחסר אונים וציפה לקצת אמפטיה ויחס מתחשב מצידה של פטל אבל הוא לא זכה להם. איננו יודעים אם הסיבה לכך היתה אובדן ריחו הזכרי שנבע מכריתת האשכים או ריח זריקות הסימום שהזכירו לה את חדרו של הוטרינר הרע והסדיסט אבל מה שברור הוא שפטל נעמדה מולו ונשפה עליו כאילו היה אויב שמאיים עליה. לנשיפות האלה יש צליל לא נעים וגם הבעת פניה של פטל בשעה שהיא משמיעה אותו איננה נעימה. אחרי הנשיפה היא תמיד משמיעה קולות של מציצה ולעיתים גם גירגור מחאה פנימי בלתי נעים. במשך ארבעה ימים היא ראתה במיץ חתול אויב שיש להישמר ממנו ואף להתקיפו כדי להעמידו במקומו. היא סירבה לאכול מאותה צלחת וישנה על גבי מכונת הכביסה הנידחת, מקום בו מעולם לא ישנה לפני כן ולא אחרי כן. בתום ארבעת הימים היא קיבלה את החתול הזר או שהכירה בו את אחיה האובד וחזרה לנהוג בו מנהג של קרוב ומודע. מה שמדהים הוא שאחרי חויה טראומטית כזו מיץ אינו תופס אותנו כאויבים שלו, או כמי שדרשו את רעתו אלא עדיין תופס אותנו כאמא מגוננת ומחפש את קירבתנו.
אנו מקפידים אחרי השימוש בכלוב לצורך טיפול אצל הוטרינר, להשאיר את הכלוב זמין למשך כמה ימים כדי שהחתולים ישתעשעו איתו ולא יזהו אותו עם הוטרינר. אבל מאז שלקחנו את מיץ לרופא בפעם האחרונה סביב בעית השתן שלו, כנראה בגלל החוייה הטראומטית שעבר, הוא מסרב להיכנס לכלוב. הוא גם מסרב להיכנס לארגזי קרטון עמוקים וסגורים כנראה מחשש שנכלא אותו וניקח אותו לרופא. מצד שני, הוא לא חושש להיכנס למקומות סגורים כמו ארון בגדים או ארון מטבח, אולי הוא מבין שהם אינם ניידים.

פטל נושפת על מיץ בכל פעם שהוא חוזר מהוטרינר, גם אם לא נעשה בו כל טיפול, או אחרי שאנו שוטפים אותו בשמפו. בדרך כלל ההתנזרות שלה נמשכת ארבעה ימים אבל לפעמים גם פחות. הסיבה לנשיפות יכולות להיות קשורות לתחושת איום שפטל חשה בקשר לריח של הוטרינר. אבל לאחרונה העלינו רעיון חתרני: מטרת הנשיפות היא להאריך ולמצות עד כמה שאפשר את ההתדרדרות הזמנית של מעמדו של מיץ בסולם ההיררכיה המשפחתי. מטרתן היא לבוא איתו חשבון על ההשפלות היומיומית שהיא סופגת ממנו בימים כתקנם. בפעם האחרונה ששטפנו את מיץ בניזורל ניסינו להתחכם ולמנוע את תקופת נשיפות ואומנם הצלחנו במידה רבה. כלאנו אותה בחדר אחר למשך כשעה וחצי - זמן שכלל גם את השטיפה של מיץ וגם את היבוש (כאשר הם נרטבים יש רק דרך אחת ליבש אותם: להניח להם להתלקק ולהתלקק) כך שכשהיא ראתה אותו, הוא כבר היה כמעט יבש. היא אומנם נשפה עליו מעט אבל רק כדי לצאת ידי חובה. פרט למיץ היא נושפת על הוטרינר, על כלבים גדולים ומפחידים שמגיעים הביתה או על תינוקות שנראים לה כמו חיות גדולות ומאיימות ולא כמו בני אדם. (הבעייה היא שהאחרונים אינם רגישים מספיק לניואנסים חתוליים אלה ומתעלמים מהם, דבר העלול לסכן את שלמות עור הפנים או את איברי הראייה שלהם).