עולמם המופלא של מיץ ופטל

12. הם ואנחנו

מיץ הוא אוהב אנוש. בעוד שפטל לא תניח לנו לגעת בה או להרים אותה, הרי שמיץ נכון לאינטרקציה בכל שעה. הוא החתול שלנו, היא החתולה שלו (בעצם היא לא שייכת לאף אחד). אפשר להרים אותו מבלי שהוא יתנגד וגם כאשר מניחים אותו הוא כל כך סומך עלינו וכל כך אפאתי שהוא אינו שולח את הרגליים כדי שיבואו במגע עם המשטח אלא מניח לנו להניח אותו על צידו. פטל לעומתו שונאת כשמרימים אותה. היא נאחזת במרים או במשטח בציפורניה וכאשר עומדים להניח אותה חזרה היא מתקשחת כל כך בהכנה לנחיתה שהיא עלולה לשרוט תוך כדי הנסיון להשתמש במרים ככן זינוק.
פטל נרתעת מליטופים. כשאיננו מעונינים שיהיו בקירבתנו (למשל כשאנו אוכלים או עוסקים במשהו מורכב) כדי להיפטר מפטל מספיק ללטף אותה ואז היא נעלמת. את מיץ יותר קשה להרחיק. ליטופים בודאי לא מפריעים לו, יש צורך לקרב אותו לקצה השולחן ולהביאו למצב כזה שהוא מאבד את שווי המשקל ומפיל את עצמו. זה מחזיק מעמד רק מספר שניות, עד שהוא שוב קופץ על השולחן. למזלנו, לעיתים הוא נמצא לידינו אבל לא מפריע אלא סתם משתרע על השולחן, ומבקש את קרבתנו (ולא מבקש אוכל או שעשועים).

במקרים נדירים, אם רוצים באמת להרתיע אותם באמצעי דרסטי, אפשר להשתמש בבקבוק פלסטי שמתיז רסס מים. לפטל תמיד מצטבר בבוקר ליכלוך ליד העיניים. המעניין הוא שכאשר אנחנו באים לסלק אותו היא מבינה שמדובר בפעולה תכליתית, וממתינה בשקט עד שנסיים. אבל אם אחרי זה אנחנו מלטפים אותה או מרעיפים עליה תשומת לב, היא בורחת. בכלל, התגובות שלהם לדברים דומים הן שונות לחלוטין. בתנאים דומים בהם שניהם שרועים בנינוחות, אם מתקרבים אליהם מצד הרגליים האחוריות (למשל כדי לרחרח), מיץ נשאר שרוע. פטל קופצת על ארבעותיה ונעלמת.
מיץ ופטל שונים במידה בה הם סומכים עלינו. מיץ לעיתים קרובות ישן או נח בפוזיציה בלתי חתולית בעליל שבה הוא שוכב על גבו, ידיו ורגליו המקופלות פונות כלפי מעלה ובטנו חשופה לחלוטין. כשאנחנו עוברים ממקום למקום בבית צריך להיזהר שלא לדרוך עליו מפני שהוא אינו דרוך ואינו חושש מאיתנו. כשדורכים עליו הוא משמיע קול יבבה ונמלט, אבל מיד סולח. פטל, לעומתו, תמיד דרוכה. היא לעולם לא תימצא בתנוחה שבה היא חושפת את הבטן משום שהיא לא בוטחת בנו עד כדי כך וגם לא תישן בכל מקום על הריצפה אלא רק במקומות מוגדרים לכך כמו שטיחון, כסא או מקרר.
את פטל יש להבין בקונטקסט של חילופי העונות. התיאור שלה לעיל נכון בעיקר לעונת הקיץ ובקיץ היא אכן משתדלת להתרחק מאיתנו ככל האפשר. אבל בחורף היא נהיית ידידותית יותר ונעימה, ואף מחפשת את קירבתנו. אם אנחנו יושבים מול הטלויזיה ומתכסים בשמיכת הצמר האהובה עליה היא מסוגלת להתרווח עלינו ולגרגר כשמלטפים אותה. בצורה כזו קורה שאנו מעבירים ערב שלם כשהיא ישנה מכורבלת על ברכינו. הבעייה היא שכשפטל מכבדת אותנו בקירבתה אנו חשים שיהיה זה חוסר נימוס מצידנו לדחותה ולכן אנו נמנעים מקימה במשך כל הערב, גם אם אנו חשים חוסר נוחות או סתם משתוקקים ללכת לשירותים.