20. משהו שיורם כתב במלאת שנה לחתולים
השנה האחרונה שעליה אספר היא שנת החתול. שנת החתול היא שינה לא עמוקה
במיוחד, כך כותבים בספרים, אבל כפי שראינו בעצמנו, זו שנה משעשעת ובה
אירועים רבים. מכאן חייבים אנו להסיק שאי אפשר לסמוך על ספרים. לעיתים
תוך כדי שינה נתקף החתול בעויתות חלום או בפטריות.
האם באמת כל זה היה חלום או שבאמת חפפנו את פטל ומיץ בכיור המטבח?
היום קשה אפילו לדמיין אותם קטנים במידה מספקת. יתכן שהכיור הצטמק, כי חשש
לפטריות חדשות שצצו אחרי הגשם עלה. יש האומרים שעלייתו של זה האחרון
באה על חשבון הצטמקות הכיור. הרי ברור לכל בר דעת שהכיור הוא רק משל,
אבל האם אותו בר דעת יכול לפרט באזנינו מהו הנמשל?
מנקודת המבט החתולית אין בנמצא משלים ונמשלים כלל. על פי עקרון הצמצום, חייב אני לאמץ נקודה
זו,
ולפיכך אין טעם לפרש אירועי השנה האחרונה - היא שנת החתול.
לא נותר
לנו אלא להסתפק בסקירה היסטורית של האירועים כפי שהתרחשו.
בתחילה לא ידענו כלל. מאוחר יותר, במהלך דינמיקה קבוצתית נוצרה הידיעה,
צורתה הראשונית לא ספציפית אך מזכירה חתול (בפרופיל).
כיוון
שאנו מאמינים בגורל, התחלנו להתאים חיות קטנות וממשיות לאותו קונספט
היולי, לאותה אידיאה שכל קיומה בתחום האפור שבין שתי תודעות.
כפי
שכל סטטיסטיקאי יכול לנחש, בהסתברות שגיאה P < 0.001, הסיכוי -
להתאמה בין חתול בשר ופרווה לבין אותו ערפל דמיוני שפרץ אל חיינו, הוא
נמוך ביותר.
כמובן שטעינו כשחיפשנו את "החתול" רחוק מהבית. איך יכולנו לחשוב שמיץ
ופטל
גרים בתל אביב? כיום בורות זו מדהימה אותי כל כך שאני חייב להתמתח,
לפהק,
ללטוש ציפרניים ולחזור לנמנם, טוב, אולי גם להתלקק מעט. הרגל הזאת
מרגיזה
אותי. אף פעם לא נקיה ממש. אולי גם צריך להתגרד מעט מאחורי האוזן.
רגע, מה זה? רעש של "כמעט אוכל"? לא. אפשר לחזור לישון.
גם
מאוחר יותר לא הפגנו חכמה יתרה. ראינו את חמשת הגורים שכנינו שברעות.
כמובן שפטל הקטנה ניסתה להגיד לנו משהו. גם מיץ לא החשה ואנו לא שמענו.
בסוף,
כמו בכל סרט טוב, הוכנסו שני גורים קטנים לקופסה, עולמם חשך עליהם
מעט, אח"כ רעש, ריחות חדשים ולא מוכרים, טלטולים שכמעט והרדימו אותנו.
עצירה. טלטולים אחרים וריחות שונים לגמרי. אור. מה זה? גם החתולים לא
הכירו
את הבית החדש. מוזר אבל האמבטיה היתה כה מאיימת שהיציאה מן הקופסה
החמימה נדחתה מעט.
אחר
כך באו הפטריות. לא, בעצם הן באו קודם, אבל רק עכשיו הושטנו להן יד
לשלום. אין ספק שהיה להן טוב אצלנו. כבר די התרגלנו, ולפתע הן עזבו.
הדאגה היתה כמובן לשווא. הן חזרו. שמחנו כל כך! ושוב העלמות. הפעם זה
נראה סופי.
איזו נאיביות! הכיצד נוכל, אנו הפטריות, להיות כה כפויות טובה אחרי כל
מה
שעשיתם בשבילנו? כמובן שחזרנו. רצינו להודות לכם אישית. לא, עוד לא
החלטנו לכמה זמן. למה? אנחנו מפריעות?
כנראה
שנצטרך להתרגל. בעצם זה לא כל כך רע. אפילו האצות כבר התרגלו, ואפילו
שינו את שמן לחזזיות.
האם גם אנו נצטרך לשנות את השם?
השם
עדי. אם ירצה השם. ירחם השם. טוב שם משמן טוב. השמן צף על פני המים.
כחול ים המים. כחול אשר על שפת הים. ים השיבולים שמסביב. מסביב יהום
הסער.
בדיוק כך קרו הדברים, אין ספק בכך. זהו תיעוד נאמן.
מענין מה בא אחרי שנת החתול.