עולמם המופלא של מיץ ופטל

19. מיץ, פטל ונגה

כשהבאנו את נגה לראשונה מבית היולדות שמנו אותה על המיטה בחדר שלנו, שהיה חדרה בתקופה הראשונה. החתולים באו לראות מה זה. מיץ, כצפוי, היה יותר אמיץ ולכן ניגש ראשון ובדק מקרוב יותר. לצערנו לא עבר זמן רב ובעצומו של טקס ההיכרות נגה החלה לבכות. החתולים נחרדו ונסו מן המקום. הם התיחסו לחבילה החדשה שהגיעה אל הטריטוריה שלהם כפי שאדם מן הישוב היה מגיב אילו ידע שהוכנס לביתו שק של ציפעונים. החדר בו נמצאה היה מפחיד ומאיים עבורם וברגעיהם האמיצים ביותר העזו לשלוח אליו מבטים מן הסלון הבטוח יותר. מכיוון שאני שהיתי איתה מרבית הזמן ומן הסתם ריחי היה ספוג בריחה, הייתי מזוהה עם האויב ולכן הוחרמתי על ידיהם. ההחרמה התבטאה בהתרחקות כללית ובאופן ספציפי, בהשמעת קולות נשיפה כל אימת שהתקרבתי. הם לא התפתו ללקק את הרצפה אם במקרה נשפך עליה חלב אנוש, למרות שלחלב פרה הם לא מסרבים.

לאחר ההלם הראשוני, החל תהליך עיכול המאורעות. מיץ החל להתקרב אליה ולרחרח אותה כבר בתוך מספר שבועות. בחודשים הראשונים בהם היתה נגה ישנה במיטתנו, אפילו נהגנו להחזיק בסמוך לנו את שפריצר המים, כדי להרתיע את מיץ הסקרן מלהתקרב אליה בשנתה, להעירה או למעוך אותה. תוך כדי שינה היינו נאבקים בו שיתרחק ממנה ויפנה אל יורם לקבלת ליטופים וגיפופים.
פטל, לעומתו, נסוגה מן הטריטוריה שלה אל הדממה המרגיעה של חדר הממ"ד, התיישבה לה על ערימת ניירות הטיוטה ומיעטה לרדת ממנה במשך חודשים ארוכים. היו ימים שבהם לא זכינו לראות אותה כלל פרט לשעות ההאכלה. (מאוחר יותר, במסגרת הפיכת החדר לחדרה של נגה ושינוי מקומה של קופסת דפי הטיוטה, אימצה פטל את ערימת הנייר הרציף המחובר למדפסת ועליה היתה מעבירה את יומה.) מדי פעם, כשהייתי מגיחה ובידי נגה, מתיישבת מול פטל ומעבירה את אצבעותיה הקטנות של נגה על פרוותה, היתה פטל מתייחסת לכך בסבלנות מתוחה. כעבור כחמישה חודשים הגיע הסתיו ועימו בשורת התרככותה של פטל ששבה אל סלוננו: אל כיסא האוכל ואל הספה שחיכו לה.
קולות הבכי של נגה היו מוציאים את החתולים מן הדעת. הם כנראה נשמעו להם כמו קולות מצוקה של גורי חתולים. בשעה שניסינו להרגיעה הם היו מביטים בנו בדריכות. מיץ אף נהג לבוא ולראות מה קורה. כשהרוחות היו נרגעות היה הלחץ בו היו נתונים משתחרר בצורת קרבות התגוששות וריצה מהירה על פני הבית.
באחד הלילות, בהיותה בת כחמישה חודשים, פרצה נגה בבכי חזק וממושך שסירב להירגע. שני החתולים, לפי התור, באו וחיככו את גופם כנגדי כשנשאתי אותה בזרועותי כאילו ביקשו לחזק את ידי. בהמשך כשהנחנו אותה צורחת בלול כדי שתנסה להירגע, הגיעה פטל ובמחווה נדירה מאוד שירבבה את ראשה דרך חרכי הלול הושיטה את ידה וטפחה קלות על המזרון בסמוך לנגה.
כשהחלה נגה להבחין במתרחש סביבה ולהכיר את בני הבית הפרוותיים היתה מרעיפה עליהם אותות חיבה. בניגוד לצעצועיה, בהם איבדה כל עניין במשך תקופת התפתחותה המוטורית מאז למדה להתהפך על צידה ועד שלמדה לעמוד, מיץ ופטל היו "חפצים" שעניינה בהם מעולם לא פחת. לעברם היתה משמיעה קולות צהלה, מחייכת או מתקדמת, בדרך כלל ללא תגובה מתאימה מצידם, שכן הם היו נותרים חמורי סבר ובלתי מושגים.
היא אהבה לזחול לעברם ולנסות לאחוז בהם או להכניסם לפיה. פטל החששנית היתה נמלטת ומוצאת לה מקום בטוח. מיץ הסביל יותר היה נותר במקומו לעיתים היה זנבו המתנפנף מעיד על אי השקט בו היה נתון, אך לעיתים היה מתפרקד לו ומפנה את ביטנו לעברה כדי שתלטפו. משום כך היינו אנו חייבים להיחפז לחלצו מידיה בטרם יימשך זנבו או ייעקרו עיניו.
כאשר היתה נגה בוכה בגלל מכה שקיבלה או בגלל גזים בבטן שסירבו להיפלט הפתרון היה להסב את תשומת ליבה לחתול שעמד בסמוך. במקרים רבים היה בכיה שוכך או מתחלף בחיוך.