עולמם המופלא של מיץ ופטל

4. בעיות בדרכי השתן

בינתיים התפתחה בעיה חדשה שאולי קשורה ואולי לא: אצל מיץ הופיעו בעיות בדרכי השתן. גיליתי אותו יום אחד יושב בתוך ארגז החול ומנסה לתת שתן במשך כעשר דקות מבלי להצליח. מכיוון שמדובר בתופעה מסוכנת מיהרתי לוטרינר שהמליץ על טיפול אנטיביוטי שימנע התישבות של חיידקים בדרכי השתן ועל מזון יבש מיוחד שימנע הסתיידות של דרכי השתן והיווצרות של אבנים. את הטיפול האנטיביוטי התחלנו מיד. התבקשנו לטפטף נוזל אנטיביוטי לתוך הפה של מיץ באמצעות מזרק פלסטי. מיץ סירב לשתף פעולה. נראה היה גם שהתרופה משפיעה עליו רע משום שהוא נהיה יותר אפאתי מאשר בדרך כלל אבל אנחנו המשכנו להמשיך את תקופת הטיפול עד סופה לפי ההנחיות. אחרי שהסתיימה תקופת הטיפול חזרה הבעיה על עצמה: מיץ התקשה לתת שתן ויום אחד כשחזרנו הביתה גילינו שהוא הקיא. זה נבע מכך שהדם שלו היה מורעל משום שלא הצליח להיפטר מן הרעלים באמצעות השתנה, דבר שגרם למרכז המתאים במוח להורות על הקאה. הבהלנו את מיץ לוטרינר ולקחנו גם את פטל כי חשבנו שזה ימנע ממנה לנשוף עליו כאשר יסתיים הטיפול (התבדנו). הוטרינר הזריק למיץ תרופת הרגעה כדי שאפשר יהיה להכניס לו קטטר ולנקז את השתן אבל מיץ החביב, שבדרך כלל אינו נוקט בהתנהגות אגרסיבית, סירב להירגע. לכן גולחה חלקית הזרוע שלו והוזרקה תרופת הרגעה נוספת. לבסוף, כאשר הרופא מישש את שלפוחית השתן שלו פרץ לפתע קילוח מבשר טובות של שתן, שביטל את הצורך בקטטר. הרופא תהה בינו לבין עצמו אם לשחרר את מיץ כמות שהוא או להזריק לו זריקה מעוררת ובחר באפשרות השנייה.

ההשפעה של הזריקה המעוררת על מיץ היתה קשה מאוד. השפעה דומה, כך למדנו מסרטים, יש לאדרנלין שמזריקים למסוממים שלקחו מנת יתר: מצד אחד שריריו היו משותקים לגמרי והוא לא היה מסוגל לשלוט בהם, מצד שני התודעה שלו היתה רגישה מאוד לכל הקורה סביבו. כל רעש קטן או תנועה או אור שהדלקנו גרמו לו לעוררות ולבהלה רבה. הוא ניסה לברוח או להתחמק אבל רגליו לא צייתו לו. הוא נותר שכוב על בטנו מניע את רגליו בתנועת שחייה של צפרדע. לעיתים היה קופץ בתנועה לא מתואמת וגופו וראשו היו מוטחים בריצפה או ברהיטים. לא יכולנו לגשת אליו ולהרגיע אותו מפני שזה היה רק מרע את המצב ולא נותר לנו אלא לשבת בשקט בסלון החשוך ולהמתין שההשפעה הקשה תימוג.
התחלנו לתת למיץ את המזון המיוחד באופן בלעדי. אך כנראה אחת לזמן מה שבה הבעייה ומתעוררת, שכן כעבור כשנה (אוקטובר 99) שוב הבחנו בה. יורם ניסה לעזור למיץ במתן השתן על ידי עיסוי של השלפוחית או משיכה בזנבו, שתי פעולות שהיו מזרזות את יציאת השתן מן השלפוחית (הוא ניסה לאסוף דגימת שתן שאנליזה שלה היתה מאפשרת לדעת בדיוק אילו גושי מלח גורמים לבעיה, אך נכשל). מכיוון שייתכן שמיץ ממעט מדי בשתייה החלטנו, בעצת הוטרינר, על שילוב של המזון היבש המיוחד (דל מגנזיום) עם בשר מיוחד שאותו אנו מערבבים בכמות גדולה של מים. פרט לכך המליץ הוטרינר על פעילות גופנית. נוכחנו לראות את השפעתה המבורכת של הפעילות הגופנית על בעיית מתן השתן כשיורם הבחין יום אחד שמיץ יושב בארגז ומתקשה להשתין. הוא החליט לשחק אתו, להריצו ולהקפיצו. בסופה של הפעילות ניגש מיץ לארגז. קולות הקילוח האיתנים נשמעו כמנגינה עריבה באזנינו.